בדיון שהתקיים השבוע בכנסת בוועדת החינוך בראשות חה"כ יוסי טייב תחת הכותרת "קריסת מעונות היום", התחרו ביניהם הדוברים מי יתאר קשה יותר את המציאות העגומה. המילה "מטפלות" חזרה על עצמה שוב ושוב ושוב, אבל אף אחד לא הציע לעשות את מה שעושים ביקום מקביל: מורות, גננות וסייעות.
יש הזנחה של מקצוע המטפלת? יש הסתדרות! מה כל כך מסובך להפעיל את נשק יום הדין ולהגן על מעט הכבוד שעוד נותר במקצוע הזה? לשם מה המטפלת חברה בהסתדרות אם לא כדי שתגן על מעמדה בשעתה הקשה?
טור שפרסמתי באתר ערוץ 7.
אזעקה אחרונה
ענף מעונות היום בישראל שהיה הבטחת הבחירות של ראש הממשלה, נמצא בשעות הקשות ביותר שלו. רגע לפני שאלפי מטפלות מניחות את המפתחות, אפשר לעשות מעשה.
הנה קטע ארכיון שאף אחד משום מה לא משחזר: ספטמבר 2022. קמפיין בחירות לכנסת ה-25. בנימין נתניהו, אז יו"ר האופוזיציה, פוגש באקראי אמא צעירה בגינה ציבורית.
"איך קוראים לך?", הוא שואל. "ליזה", משיבה השחקנית. "ואיך קוראים לדבר היפה הזה?", הוא שואל ומצביע על התינוקת שבעגלה. "טליה, והיא בת שבעה חודשים".
"אז למה היא לא באיזה גנון?", שואל המועמד לראשות הממשלה.
"המחירים יקרים", משיבה האם הצעירה. "לא שווה לי לשים אותה בגן. כל הכסף הולך על הגן אם אני אצא לעבוד".
נתניהו, שמחשב בזריזות עם האם הצעירה את העלות השנתית למעון העומדת על 36,000 ש"ח בשנה, ולפעמים אפילו הרבה יותר, אומר בביטחון מלא: "אני הולך לפתור לך את הבעיה. אני שומע את זה מהמון זוגות צעירים. אנחנו הולכים לעשות חינוך חינם מגיל 0 עד 3".
בהמשך הוא גם מסביר איך בדיוק זה יעבוד ומאיפה יגיע הכסף.
בפועל, חלף מספיק זמן כדי לקבוע שאין בין התוכנית הזאת לבין המציאות דבר וחצי דבר. מעונות היום היו ונשארו החצר האחורית של מדינת ישראל. עם הקמת הממשלה היה נדמה שבאמת נוצרה הזדמנות לשינוי, ובמשא ומתן הקואליציוני מפלגת ש"ס אף הציבה דרישה מרעננת ל"הקמת רשות לגיל הרך".
חלפו שנתיים, וזה לא נראה באופק. ומי שמכיר את הענף, יודע את האמת המרה אותה מנסים לטאטא מתחת לשטיח: המצב הנוכחי לא יוכל להישאר כמות שהוא. זה הולך להתפרקות טוטאלית ולסגירה סיטונאית של מאות ואלפי מעונות יום. איך זה ישפיע על החיים של כל הורה במדינת ישראל? איך זה יפגע ביכולת שלנו לצאת ולעבוד? כמה זה ישפיע על ניהול משק תקין במדינת ישראל? תחסכו ממני לתאר. אבל הגברת בסרטון הבחירות של נתניהו שמסתובבת עם התינוקת בגינה ציבורית באמצע יום עבודה, כבר לא תהיה לבד בגינה.
כל רצון טוב של פקידים לנסות להציל את המצב, מלמד על חוסר היכרות עם ניהול תקין של מעון, וניסיון לבנות בית חולים מתחת לגשר. אני לא עוסק בנושא בשעות הפנאי, ולא עוסק בנושא בזמן בחירות. אני עוסק בו מבוקר ועד ליל. ואני פה כדי להגיד את האמת המרה שאותה הבטחת הבחירות מ-2022 עוד לא פתרה: לא יהיו מעונות. שני קשיים טראגיים פוקדים את ענף מעונות היום ומאיימים על קיומו. הראשון, גיוס מטפלות. השני, משרד ממשלתי.
נסביר: אם תשאלו כל מפעיל מעון, מהו הקושי הגדול ביותר בעובדה השוטפת, התשובה תהיה: לגייס מטפלות. התפקיד שבעבר היה נחשק וסחף אליו נשים עם תודעת שליחות, הפך לעדיפות אחרונה במשק. הסיבה העיקרית: הפער הבלתי נתפס בין התנאים הטובים (יחסית) שיש לגננת ואפילו לסייעת בגן ילדים, לבין ההרעה בתנאיה של המטפלת במעון. למה? אף אחד לא יודע לענות. זה מתבטא בשכר, זה מתבטא בכמות השעות, זה מתבטא בחופשות. משרד החינוך שקיבל לידיו את האחריות על מעונות היום, מחבק (עדיין) את הגננות, ומפלה בצורה בלתי נתפסת, את המקצוע המקביל והכמעט זהה (ויש שיאמרו בצדק: הרבה יותר קשה!) – מטפלת.
הגורם השני: היעדר משרד ממשלתי. על גני הילדים, אחראי משרד החינוך. על מעונות היום אחראי "גם" משרד החינוך. המעבר של הענף תחת אחריות משרד החינוך הוכח ככישלון טראגי. מה גם שבפועל, ענף המעונות מפוזר בין ארבעה משרדי ממשלה: חינוך, עבודה, רווחה ואוצר. והתוצאה, נראית בהתאם. האנומליה הזו, בה אין משרד ממשלתי אחד האחראי על התחום החשוב כל כך, נותנת את אותותיה ולא מאפשרת למפעילי המעונות ניהול שפוי.
אז מה עושים? בדיון שהתקיים השבוע בכנסת בוועדת החינוך בראשות חה"כ יוסי טייב תחת הכותרת "קריסת מעונות היום", התחרו ביניהם הדוברים מי יתאר קשה יותר את המציאות העגומה. המילה "מטפלות" חזרה על עצמה שוב ושוב ושוב, אבל אף אחד לא הציע לעשות את מה שעושים ביקום מקביל: מורות, גננות וסייעות.
יש הזנחה של מקצוע המטפלת? יש הסתדרות! מה כל כך מסובך להפעיל את נשק יום הדין ולהגן על מעט הכבוד שעוד נותר במקצוע הזה? לשם מה המטפלת חברה בהסתדרות אם לא כדי שתגן על מעמדה בשעתה הקשה?
יו"ר וועדת החינוך חה"כ טייב, שייאמר לזכותו שזיהה מזמן את גודל האסון, דפק על השולחן ואמר שבמידה ושכר המטפלות לא יהיה זהה לשכר הסייעות, הוא ימליץ להן לעזוב את המקצוע. יושבים סביב השולחן אנשים שיכולים לעשות פעולה פשוטה יותר לפני שנאלץ להגיע ללחיצה על השאלטר הראשי. פשוט להשתמש בחברות שלהן בהסתדרות.
הרי ביום בו הן ייאלצו להתפטר מעבודתן ולטייל בגינות ציבוריות או לעבוד במסגרות פרטיות שאינן מפוקחות, ברור שהן לא ימשיכו את החברות בארגון שהשאיר אותן מאחור. המוטו של הסתדרות העובדים בישראל, הוא: "ביחד, בשבילך". כל מי שמתבונן על מצבן העגום של המטפלות, לא יכול שלא לתהות איך בתוך כל ה"ביחד" הזה נעלמה בהסתדרות האחריות הכללית, ה"בשבילך", עבור אותן נשים מסורות שלקחו על עצמן את המשימה לשמור לנו על היקר מכל.