ערבוב בין גיוס לצה"ל לסבסוד במעון ימיט אסון כלכלי על כולנו. שלום נגר יו"ר פורום חלמי"ש, בטור על הפגיעה השגויה במעונות היום.
2006. עזבתי את הישיבה החרדית בה למדתי והתגייסתי לצה"ל. זה לא היה הנושא באותם ימים. אבל ביני לבין עצמי, ביני לבין הגמרא שלי, ידעתי שאי אפשר להמשיך יותר.
שהיכולת שלי לתרום לעם ישראל היא לא בבית המדרש. היא בחובתי האזרחית. שיהיה ברור, אני מאמין מאוד בתרומה להצלחת עם ישראל בכל מערכה דרך בית המדרש. אבל אישית, הבנתי שמקומי בצבא.
התגייסתי ל-3 שנים. חטיבת הבקעה 471. אזור מרתק ויפה. הלוואי שיישאר כזה, למרות שאף אחד כבר לא מוכן להבטיח.
גיוס לצה"ל לא היה בשיח הציבורי אז. בקלות יכולתי לצאת לעבוד ולהמיר את חובתי האזרחית ב"חלטורה" אחרת ששירתה אז את הקונספציה של צבא קטן וחכם. אבל לא ויתרתי.
עם השחרור מצה"ל, כשיצאתי לאזרחות, נשאבתי לעולם המעונות. המעונות הם זרוע חינוכית עם יכולת תרומה כפולה: גם תרומה חינוכית לעיצוב הילדים שלנו, וגם תרומה כלכלית לתפקוד המשק שלנו. בלי לזלזל חלילה בחינוך יסודי או בחטיבות הביניים, הרי ברור שאם אין מעון – אין כלכלה. הנתון הזה מוכר בכל בית בו שולחים ילד למעון. אי אפשר גם וגם. נכון, כשהילדים בחופש גדול מבתי הספר, קשה לנו יותר לעבוד, אבל עדיין, אפשר. כשהילדים בלי מעון, אי אפשר לעבוד.
אפשר למצוא מטפלת פרטית או מסגרות מאולתרות אחרות, אבל זה לא פתרון להמונים. ענף המעונות, ככל שנחשפתי אליו יותר ויותר, הבנתי כמה הוא הקומה הראשונה של מדינת ישראל. זאת הסיבה שקמפיין הליכוד במערכת הבחירות האחרונות הבטיח חוק חינוך חינם לנילאי 0-3. למה? מאיפה הכסף? ההבטחה הזאת (שהתאדתה לצערנו) יושבת על ההבנה שמעון מכניס כסף למדינה ולא מוציא ממנה. ממילא אפשר לממן אותו באופן מלא.
מה הקשר בין הפסקה הראשונה בה כתבתי על שירותי הצבאי לפסקה השנייה על עיסוקי באזרחות? האמת, גם אני שואל' זאת. כבר קרוב לשנה שאני שואל זאת, ומשוכנע, שמדובר בחיבור פוליטי מאולץ הנועד ללחוץ ללחוץ במקום הכי לא קשור.
כל מי שדוגל בעד שילוב בצבא של צעירים חרדים, כל מי שפועל בעד שמי שלא תורתו אומנתו יתרום ככל יכולתו דרך שירות בצה"ל, צריך לדעת איפה נמצא כפתור ההפעלה. חבל להשקיע אנרגיות ומהומות מיותרת בכפתור הלא נכון.
חברים, אנחנו לא נצעד לניצחון מוחלט כשנשתף פעולה עם גחמות פוליטיות מני בית מדרשו של גיל לימון וחבריו.
אפשר להתווכח במסגרת חוק גיוס המתגבש על סעיף כזה או אחר. אבל אי אפשר לפגוע במשק הישראלי (וכל אישה חרדית עובדת תורמת מאוד למשק הישראלי!) בגלל דמיון שיש קשר בין השניים. פגיעה בענף המעונות של הנשים החרדיות, היא פגיעה בשאלטר הראשי של מדינת ישראל. מי מוכן לקחת סיכון כזה?
אנחנו לא דופקים את החרדים ככה. וודאי לא מגייסים אותם ככה. אנחנו פוגעים בכלכלה של המדינה עליה אנחנו נלחמים כבר למעלה משנה. ואגב, חוץ מהחרדים, מישהו לקח בחשבון את הפגיעה במפעילי המעונות, המטפלות, הסייעות ועוד ועוד? מדובר בענף שלם שעלול לחטוף מכה אנושה.
אני רואה את הלהט של חברים בציבור הדתי לאומי המערבבים בין גיוס לבין סבסוד מעונות, ואני תוהה האם מדובר באותם אנשים שבכל הזדמנות, גם בימים של כאב ושכול נוראי, מהדהדים במסירות את צמד המילים: הניצחון המוחלט!
ככה נראה ניצחון או ככה נראית כניעה לאובדן עשתונות?
את מחיר ההפסד, נשלם כולנו.
הכותב הוא יו"ר פורום חלמי"ש – חברים למען מעונות היום בישראל